מבט חדש על חינוך פיננסי לצעירים

"אבא, איך אני יכול להגדיל את החיסכון בקרן הפנסיה שלי?" בני הבכור, בן ה-22, עדיין לא הפנה אליי את השאלה הזו, וחבל. לדעתי, מדובר באחת השאלות החשובות ביותר בחיים הכלכליים של הצעירים במדינה. אבל כמה צעירים יודעים לשאול את השאלה הזו? ולכמה הורים יש הידע המתאים כדי להשיב עליה?

החינוך הפיננסי צובר תאוצה בשנים האחרונות. חלק מבתי הספר מכניסים לתוכנית הלימודים שיעורים ב"אוריינות פיננסית"; במשרד האוצר קיימת מזה מספר שנים יחידה לחינוך פיננסי, שמטרתה להעלות את המודעות לחשיבותו של הנושא, ולהקנות ידע וכלים להתנהלות כלכלית נבונה; במגזר השלישי יש גופים – כמו קרן רש"י וג'וינט ישראל-אשלים - המשקיעים בחינוך פיננסי לילדים, לבני נוער ולמשפחות. רשויות מקומיות ועמותות שונות, המטפלות במשפחות ששקעו בחובות, מדריכות אותן כיצד להתנהל טוב יותר מבחינה כלכלית. גופים מסחריים שונים מציעים ללמד אותנו "לסגור את המינוס", "איך להגיע לדירה", כיצד לסחור בשוק ההון, ולהשקיע בנדל"ן.

אולם יש אוכלוסייה גדולה, המונה כיום 1.3 מיליון אזרחים, שאיש אינו מלמד אותה את הידע הכלכלי הדרוש לה: אלה הצעירים, בני עשרים עד שלושים. מצד אחד, הם כבר לא נמצאים במערכת החינוך הפורמאלית, ולכן כבר לא יזכו להשתתף בשיעורי אוריינות פיננסית; מי מהם שכבר למד זאת בבית הספר – ספק אם בגיל 25 יזכור ויידע ליישם מה שלמד. מצד שני, רוב בני ה-20 -30 גרים עם הוריהם או בדירות שכורות עם שותפים, הכנסתם מספיקה לכיסוי מרבית הוצאותיהם וחובותיהם אינם גדולים. עדיין. לכן, שום גורם לא דואג לבני ה- 20-30, ואין מי שמלמד אותם כיצד יהיה עליהם להתנהל לכשיקימו משפחה, והוצאותיהם יגדלו פי כמה. הצעירים מתעסקים בשאלות של לימודים וקריירה, ולא בניהול כספיהם. כיוון שבני העשרים לא מחזיקים הון רב, הם אינם קהל יעד "מבוקש" על ידי החברות, המלמדות קורסים יקרים על השקעות.

ההתעלמות מצרכיה של קבוצת הצעירים נובעת אולי מן התפיסה הקפיטליסטית והליברלית, כי מדובר באנשים בוגרים ועצמאיים, שצריכים ויכולים ללמוד בכוחות עצמם כיצד להתנהל, יש לאפשר להם לבחור את דרכם בשוק החופשי, וכי צריך להיות גבול להתערבות של המדינה בחייהם של מבוגרים. אולי מניחים, ש"הם כבר יסתדרו" כמו שהסתדרו הוריהם: ילמדו מן ההורים, מ"הסביבה", מהתקשורת, מאתרי האינטרנט, ומן הטעויות שיעשו בעצמם. ואותם צעירים מעטים שייקלעו למצוקה – כבר יימצא מי שיסייע להם להשתקם.

אני סבור, כי הגיעה העת לשנות את התפיסה לגבי החינוך הכלכלי של הצעירים שלנו. גם הם זקוקים להדרכה מהימנה ולתמיכה. רובם חסרים את הידע הבסיסי הדרוש להתנהלות כלכלית נבונה, פשוט משום שלא היה מי שילמד אותם, והם אינם יודעים מה עליהם ללמוד ואת מי לשאול.

ההורים אינם מקור ידע מספק בתחום הכלכלי: רבים מן ההורים מתקשים בעצמם בניהול תקציב המשפחה, ויותר ממחצית ממשקי הבית בישראל נמצאים ב"מינוס כרוני" ובמצוקה כלכלית, משום שהוצאותיהם השוטפות עולות בהרבה על הכנסותיהם. כמו כן, המציאות הכלכלית שבתוכה גדלו ההורים והכלים הפיננסיים המעטים שאליהם נחשפו, שונים מן העולם הכלכלי המגוון והמסובך שפתוח היום בפני הצעירים.

אמנם באינטרנט אפשר למצוא כיום מידע רב על חיסכון, על השקעות ועל שוק ההון, אך רבים מן הצעירים אינם מבינים את משמעותו של המידע, ואינם יודעים איך להפוך אותו לידע מעשי, ולהשתמש בו בתבונה. אם בכך לא די, התקשורת ורשת האינטרנט מלאות פרסומים של גופים בעלי עניין – והם מעודדים דווקא צריכת יתר של מותגים יקרים, נטילת הלוואות מיותרות, השקעות מסוכנות, חיסכון בריבית אפסית ובעמלות גבוהות, וכדומה. המדינה שמאפשרת פרסומים כאלה לא ציידה את הצעירים בידע שיאפשר להם התמודדות מושכלת עמם.

כמעט אין צורך לומר, שלהיעדר תבונה פיננסית יש מחיר כבד, גם במישור האישי וגם במישור החברתי והציבורי. במישור האישי, צעירים בני עשרים חווים בלבול וחוסר-אונים למול המגוון הגדול והמורכבות הרבה של המערכות הפיננסיות המודרניות, ומחקרים מראים שבנסיבות כאלה אחת התוצאות היא שיתוק והימנעות מהחלטות ומפעולות חשובות.

צעירים מסגלים לעצמם הרגלי צריכה לא אחראיים, אינם חוסכים ואף מתחילים לצבור חובות; אלה יקשו עליהם בעתיד לנהל משק בית מאוזן (ומאושר), להשיג יעדים כלכליים, כמו דירה ורמת חיים רצויה, ויגדילו את סיכוייו לחוות חרדות, דיכאון וגירושין. מי שלא מודע להשפעתן המצטברת של ריבית דריבית, של עמלות ודמי ניהול, ואינו מנהל נכון את אפיקי החיסכון שלו מגיל צעיר, מונע מעצמו מֵרוּב (הגדלה למקסימום) של הסכומים שיעמדו לרשותו כשירצה – או ייאלץ - לפרוש מעבודה. חלק מן הטעויות הפיננסיות שמבצעים בין גיל עשרים לשלושים (כמו עבודה ללא תנאים סוציאליים, צבירה לא-מיטבית לפנסיה, או שימוש בכספי פיצויי הפיטורין) – כבר אי-אפשר לתקן אחר כך.

כאמור, לחוסר ידע פיננסי יש השפעה גם במישור החברתי והמאקרו-כלכלי: הגדלת הפער ואי השוויון בין אלה שיודעים כיצד להגיע לרווחה כלכלית לבין אלה שאינם יודעים זאת; צעירים עלולים להוציא את כספם על צריכה מיותרת במקום לחסוך או להשקיע; העוני יונצח ותיפגע עוד יותר המוביליות החברתית; מי שייקלע למצוקה כלכלית יהיה לנטל על רשויות הרווחה ועל מערכות המשפט וההוצאה לפועל; והמצוקה הנפשית שתתלווה לחובות הכספיים תתבטא בעלייה בצריכת שירותי בריאות, בירידה בפריון העבודה, ובצמצום היצירתיות והיזמות.

מה צריך לעשות?

כמו בכל תחום, מוטב להקדים תרופה למכה. הגברת הרווחה - או לפחות מניעה מבעוד מועד של נזקים וסבל – קלה, זולה ועדיפה על פני תיקון נזקים לאחר שכבר נגרמו. תחילה יש לשנות את התפיסה, שלפיה בוגרי מערכת החינוך יידעו להתנהל כאנשים בוגרים, וכביכול אין עוד מקום למעורבות של המדינה בהכנתם לחיים. יש להעלות את המודעות בקרב מקבלי ההחלטות בכל המגזרים לצורך בחינוך פיננסי לצעירים, בגילים שבין עשרים לשלושים, ולחשיבותם של מקורות ידע מהימנים, שהאינטרס שלהם הוא טובת הצעירים בלבד.

נדרשת מעורבות רבה יותר של גופים ממלכתיים, בהקניית ידע כלכלי מעשי לצעירים – למשל, היחידה להכוונת חיילים משוחררים מצה"ל, מרכזי הצעירים של הרשויות המקומיות, המוסדות להשכלה הגבוהה, קורסים של משרד העבודה והרווחה ומכוני ההכשרה המקצועית.

לגישתי, גם המגזר השלישי צריך לאמץ את אוכלוסיית הצעירים. נכון יהיה להשקיע משאבים לא רק בבני נוער ובמי שכבר נקלע למצוקה, אלא גם בבני העשרים ה"רגילים", ש(עדיין) לא הסתבכו בחובות כבדים. שהרי כל שקל שיושקע במניעת חובות, גם יחסוך שקלים רבים שמושקעים כיום בטיפול במצוקה ובסגירת החובות, וגם ימנע את עוגמת הנפש, ואת הפגיעה בערך-העצמי ובתחושת המסוגלות, הנלוות לאותם חובות.

כדאי למדינה ולגופים אחרים להשקיע במסעות פרסום – כמו שנעשה בנוגע להר הביטוח ולהר הכסף – שיעלו את מודעותם של הצעירים למשמעותה של תבונה פיננסית, ויכוונו אותם למקומות, שבהם יוכלו להשיג את הידע המהימן והכלים הדרושים להם, לניהול חיים מאוזנים ומאושרים. בוגרים – המקנה כלים מעשיים לצעירים, בתחום הכלכלי ובתחומים נוספים.

גרסה מקוצרת של מאמר זה פורסמה בעיתון THE MARKER בנובמבר 2019